כבר כמה שנים אני מנחה ויועצת בגישת שפר. ותמיד חשה בתחושת שליחות להראות להורים ולזוגות שנמצאים במצוקה, שאפשר גם אחרת אם רק נשנה את החשיבה שלנו.
הייעוץ שהיה אתמול חידד לי שוב, באופן חד וחלק- את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.
מה היה שם?
הורים לילד בן 10.5, שנלחם בהם ובמסגרת החינוכית בלי סוף. מרגישים כאב, מרגישים תסכול ובעיקר רוצים לשנות את העולם כולו, כדי שיהיה לו קל יותר- לשנות את שאר האחים בבית, לשנות את ביה"ס ולשנות את עצמם.
במהלך הייעוץ, צף ועלה סדק גדול בין ההורים ביחס לגישת החינוך אל הילד. אחרי שהאב שיתף במצוקה שלו, האמא אמרה שהוא (האבא) לא מכבד את הילד, לא מבין אותו.
מיד עצרתי, ושאלתי :"מי מכבד את מי?"
האמא, נשכה שפתיים ואמרה "את צודקת, הילד אמור לכבד את האבא.. אבל פה, במקרה שלנו..."
"מי מכבד את מי?" שאלתי שוב.
האמא ענתה "הבנתי".
הרגשתי כמו בקזינו.
מיליון אסימונים שנפלו בפגישת ייעוץ אחת, לגבי ביה"ס ו"העוולות" שהוא עושה לילד, לגבי הנפח העצום שהילד תופס בבית. אבל ההבנה הענקית היא, שהילד צריך לכבד את האבא ולא הפוך. ההבנה הזו החזירה את האבא להיות זקוף, ממוקם בראש הפירמידה במקום אחר לחלוטין.
שנמשיך להיות תמיד שליחים של טוב.
שבוע טוב,
אפרת