בס"ד
"ילדתי לפני 5 חודשים את הבן החמישי שלי", אמרה לי דינה (שם בדוי), אמא שהגיעה אליי לייעוץ, "ומאז הכל בבית השתבש".
" הקטנה שלי, שהיתה ישנה מצויין, התחילה להתעורר בלילות, אחיה התחיל להציק בלי סוף...אני מותשת וחסרת סבלנות".
"אמא שלי אמרה לי שהקטנה נורא מקנאה בתינוק שנולד ושאני חייבת לתת לה יותר תשומת לב וזמן איכות...אבל איך אני יכולה כשיש מעליה עוד 3 ילדים ומתחתיה אחד?
ניסיתי.... באמת שניסיתי. לצאת איתה לבד לגינה. לקנות לה פרס. אבל שום דבר לא עוזר. אני מרגישה שאין לי יותר כח..."
כשדינה סיימה להעלות את הבעיה, ניסיתי לברר במה אוכל לעזור לה.
היא ציינה שלא הרגישה ככה באף אחת מהלידות הקודמות. והציעה שאולי עכשיו זה בגלל שיש הרבה ילדים "צפופים". אולי, בגלל הלידה האחרונה, אין להם מספיק תשומת לב?
ציפיה למשבר
לא פלא שכך מרגישה דינה, הרי הציפיות שלנו, בחברה המערבית היא למשבר לאחר לידת אח קטן. נדמה לנו שבגלל שהאמא פחות פנויה, הילדים מרגישים בחסר ומתחילים להראות את זה בשינוי בהתנהגויות שלהם.
כיום ברור לנו שכל שינוי הוא אמתלה מוצדקת לקושי נפשי / רגשי אצל הילד. ואז, כשאנחנו שם במחשבתנו וצופים שזה יקרה, זה באמת קורה. הילדים, משתפים פעולה עם הציפיות שלנו... ומשנים לרעה את התנהגותם.
כמובן שהסביבה גם היא "עוזרת" לנו להרגיש אשמות ומוסיפה תיבול משלה... "את לא מספיק מתייחסת", "את עייפה מדי וחסרת סבלנות","הילדים צפופים, ונופלים בין הכיסאות", והכל מנקר בראש ולא מרפה.
אל החגיגה הזו הילדים נכנסים....
חגיגה? כן! הפקה ענקית, עם במה ושחקנים ותפאורה ומראות וצלילים ואת, מוצאת את עצמך יושבת בקהל, עייפה ומותשת.
שינוי החשיבה
"אז מה אפשר לעשות?" שואלת דינה "הרי זה המצב...".
"נכון", עניתי, "נסי לראות בצורה אחרת את מה שקורה בבית, בעקבות הלידה. ראייה שתוביל לשינוי בחשיבה ובתחושה שלך".
"כשאת מרגישה אשמה וחסרת בטחון, הילדים בקלות נכנסים למקום הזה ומשנים את התנהגותם. אך אם תדעי, ידיעה ברורה, שלידת אח חדש היא מתנה למשפחה כולה, גם במחיר של אמא עייפה ופחות סבלנית..ותהיי בטוחה בעצמך, הילדים ישתפו פעולה כמו בעבר... ולא יצליחו לחגוג.... כי ה"קהל" בחופשה...."
במהלך הפגישה הצלחנו יחד לשנות את החשיבה ולראות באור אחר את הדינאמיקה החדשה שנוצרה בבית ואיתה - לשנות את התחושות.
שלושה שבועות אחרי, התקשרה דינה ואמרה שהיא חייבת לספר לי על המהפך בבית... השלווה חזרה הביתה, ואפילו הקטנה חזרה לישון לילות שלמים....