בס"ד
ליאת (שם בדוי), הייתה אצלי בשתי פגישות ייעוץ לגבי בנה שבכיתה א'. היא כתבה לי שהיא חייבת לשתף אותי בתחושות שלה ובשינויים שקרו. בדברים האלו היא מבקשת לחזק את כל האימהות ולהעביר את זה הלאה.
וככה היא כותבת:
מרוב שהשינוי מהותי וענק, פחדתי להאמין שזה אמיתי. פחדתי ממה שיקרה עוד רגע, ואימאל'ה, אם אני אראה שזה לא נכון, וכן נכון?
כל יום אמרתי אכתוב לך היום, אכתוב מחר. נסעתי לאומן חזרתי מאומן. ודווקא היום, שזו התמודדות, כי השעו אותו אחרי תקופה ארוכה שהוא התנהג כל כך טוב, אז דווקא היום, עוד יותר התחזקתי בצורך שהיה לי ובישועה הענקית שזה היה עבורי, המפגשים עם גישת שפר, דרכך, שתהיה בריאה, שה' יברך אותך.
דווקא עכשיו, כשאני רואה איך אני מתמודדת כשקשה, כשזה המבחן באמת, לשמוע שהוא לא רק מצליח, יש בעיה ואני עדיין מאוזנת, ואני יכולה להגיב מתוך בריאות הנפש ולא להבהיל אותו ולא להיבהל אני, וזה בשבילי חלק ממבחן התוצאה.
אפרט, כי אני רוצה לחזק ולהעביר את זה הלאה.
כשבאתי אליך, הייתי מלאת פחדים ומלאת האשמות, גם ככה הרגשתי שאת ההפרעת קשב וריכוז שלו, אני העברתי לו. ואת זה שהוא לא מסודר ומאורגן, לא רק אני ילדתי, אלא ילדתי את זה בתוכו וכל מה שקשה לו זה "בזכותי" ממש.
ואז באתי אליך, ובקלות פירקת את זה ובקלות עזרת לי להרגיש ממה הבהלה, ממה ההיסטריה כרגע. ועכשיו, כשהבנתי שאצלי זה יושב על היסטריה, הבנתי שהוא בטוח שהוא מפחיד, ואם אני לא אהיה שם בסביבה לעצור אותו מלהיות מפלצת, אז בטבע שלו הוא מפלצת. ורק בזכות זה שאני קיימת הוא לא מפלצת, חס וחלילה.
ואז כל הראיה שלי השתנתה, וכל התגובה שלי אליו השתנתה, וכל הזמן היו תובנות, המצב בבית השתנה לחלוטין אני נהנית מהילד הזה מכל רגע, כיף לי איתו, שמח, רגוע, תודה לבורא עולם. ה' עזר לנו ועשה ניסי ניסים, לא רק כי יש שפר בעולם, אלא התפללתי (נסעתי לאומן), והתחלתי לתת לו וויטמינים ועם כל זה, בתוך הניסים הגלויים האלה, אני פשוט ראיתי מה התפקיד, מה הנס שה' שלח לי דווקא בגישת שפר, דרכך.
אני ראיתי את זה בהרבה תובנות קטנות, אחת הגדולה מביניהן הייתה, שהייתי צריכה לעבור וועדה מבהילה, שלא ידעתי עד כמה היא מבהילה (אם את זוכרת דיברתי איתך לפני). אמרו לי שיגיעו נציגים ממשרד החינוך, מהעירייה, פסיכולוגים וכל מיני כאלה. אני מדברת על ילד בכיתה א', כן?... ואני הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, להביא איתי איזה ידע, להביא איתי איזה מבין, למרות שהרגשתי בשלב הזה שאני לא פוחדת, שאני יודעת מה אני עושה נכון, והייתי אחרי הדיבורים שלך שהקב"ה נתן לי את הסמכות.
החלטתי שאני הולכת ליועץ להפרעת קשב וריכוז בשביל שהוא יהיה כאילו המבין. הגעתי לשם, ואם עד אותו שלב הבן שלי ניסה להפחיד אותי לא בכוונה, אז הוא ניסה להפחיד אותי כן בכוונה, האיש הזה. אני מדברת על בן אדם הכי מבין, הכי מוסמך ויודע שאפשר למצוא בתחום. שילמנו לו המון, הוא עשה לנו עניינים שקשה להיפגש איתו, כי באמת הרבה הורים באים אליו.
אם לא הייתי עוברת לפני הפגישה הנוראית איתו את הייעוץ, הייתי הרבה יותר ממסכנה, הייתי מבועתת.
פשוט ישבתי שם והרגשתי איך מאשימים אותי.
אני מסבירה לך כי זה מדגם מייצג, למה שקורה מחוץ לגישת שפר. הוא ישב שם ואמר "אתם לא יודעים לאמוד את הפוטנציאל לבעיות שיש, מתוך ההתנהגות הנפיצה של הילד שלכם. זה כ"כ מסוכן! הוא יכול לסיים בככה... ובככה..." אני לאט הרגשתי איך אני בחרדה. עד שפתאום אמרתי לעצמי- רגע, רגע, רגע.
הוא התחיל להאשים אותנו- "בטח לילד אין גבולות, ואתם לא מסבירים"- ואז אמרתי לעצמי, באמת הילד שלי לא יודע מה מותר ומה אסור? באמת הילד שגדל בבית שלי, שהדברים בו כל כך ברורים בו, מה אני אוהבת, מה מוסרי בעיניי, מה לא נכון בעיניי- באמת זו הבעיה שלו, שהוא לא יודע? שהוא לא מספיק חד אבחנה? הוא לא יודע את הגבולות? זה הסיפור?
אמרתי לעצמי- איזה שטויות במיץ- כל מי שבאים ומאשימים אותו מרגיש נאשם, ונשמע לו שגאון הדור מדבר, אבל זה כל כך לא נכון!
בקיצור, ידעתי לשאול את השאלות הנכונות, ידעתי להסתכל מחוץ לתמונה מתוך שלווה, ובאמת זה היה שלב קשה. ואחרי השלב הזה, תביני שאם ה' לא היה שולח לי את גישת שפר לפני, הייתי מגיעה לוועדה מרוסקת- בעקבות הפגישה הזו.
בוועדה הייתה כמות של לפחות 10 אנשים, נשים וגברים, כולם מאוד מאוד מקצועיים, מאוד מאוד יודעים ומבינים, יודעים מה אני לא עושה בסדר. אם הייתי מגיעה לפגישה הזו בלי שיש לי את הגב הזה, את שאילת השאלות הזו, וואו, מה היה קורה לי ומה היה קורה לילד- חס וחלילה.
ברוך ה' ענינו מתוך מקום כל כך שלו ושמח, שהועדה פשוט לא ידעה מה לעשות עם זה. הם לא אמרו שהם מחכים לתוצאות, לא אמרו כלום. רק סימנו וי. לא היה להם מה לעשות עם זה. הם מאוד שמחו. ברוך ה' זכיתי להיות מלאה בהכרת הטוב, ואז סיפרתי קצת על שפר, על התפילות, על הניסים- ואחרי הועדה הזו הבן שלי, יואב, המשיך להתקדם עוד ועוד, אבל בצורה משמעותית ביותר- בבית הספר, אחה"צ, כל הזמן.
ודווקא היום, אחרי תקופה ארוכה של רק טוב, היה מצב שהוא נתן מכה לילד שישן על השולחן, עם חוברת, הילד התעורר והתעצבן והרביץ לו- ויואב איים עליו שירים עליו שולחן. וזה היה אצל מורה שמפחדת כל הזמן שהנה הוא שוב חוזר להתנהגות הזו, והיא השעתה אותו. וגם זה עבר טוב.
המורה סיפרה לי את זה בהודעה וכל כך הצטערתי. והוא בא וסיפר, והסתכלתי עליו ואמרתי לו שיש על זה תוצאות לצערי, ונתתי לו תוצאה שעבורו היא לא נעימה, מאוד, אבל הייתי מסוגלת לעשות את זה מבלי להיבהל. והא ראה שאני לא נבהלת והוא נשאר רגוע ושלו בתוך זה.
עצם זה שיכולתי להגיב ברוגע, והבית לא הפך למלחמה והוא לא הרגיש ממני שהעולם מתמוטט כי הוא טעה, ושהוא ילד מלא בטחון ושמחה, שהוא יודע שאוהבים ורגועים איתו, ברוך ה', החיים שלנו התאזנו לטובה. ובמעט הזה ששמעתי, זכיתי להיות שליחה של אור גדול לאימהות אחרות, כשראיתי אותן מבוהלות, עומדות מול כיתת יורים- אם זה בכיתה, אם זה בגן. אני רואה שאמא לידי שהילד שלה רגוע- אומרים לה שהוא רגוע מדיי, אם הילד שלה רגיש- אומרים לה שהוא רגיש מדיי. אצלי הילד שלי פעיל אז הוא פעיל מדיי. זה לופ שאי אפשר לצאת ממנו, וזה כל- כך חשוב לשמוע את כל הדיבורים האלו של שפר. זה כל כך מדויק.
בעזרת ה' תזכי לעשות עוד הרבה חייל, לפי האמת לאמיתה. וה' יעשה אותך שליחה נאמנה, ואנחנו נזכה שתפתח לנו סדנא במהרה בימינו ואני ארשם אליה.
אני מחכה ומשתוקקת לזה.
תודה על הכל.
ליאת (שם בדוי).